נשל נחש הוא תוצאה של השלת העור המת אצל נחשים, תהליך אשר נקרא ״התנשלות״, כאשר משילים הנחשים את עורם העשוי קשקשים מחומר קרני כמה פעמים בשנה. תהליך השלת העור אינו ייחודי לנחשים ומתקיים אצל כל הזוחלים ואף אצל חלק מהחרקים, תולעים ודו-חיים. נחשים בשלב ההתבגרות עשויים להשיל את עורם מספר פעמים רב בשנה וכשיגיעו לבגרות המספר ירד בהדרגה אך לא יפסק. נחשים, בדומה לבני-אדם מגדלים תאי עור חדשים ללא הפסקה למשך כל חייהם.
גופו של הנחש
גופו של הנחש מכוסה כולו בקשקשים מקרני-קרטין המקלות על זחילתו, השכבה הקרנית העליונה בנויה מקבוצות צפופות של תאים מתים. תאים אלו דקים ושטוחים עשויים מחלבון אשר מכסים את כל גופו של הנחש והם בעלי צורה וסדר אשר משתנה בין המינים השונים. הקשקשים שקופים וחסרי צבע, צבע הנחש נובע מפיגמנטים אשר נמצאים מתחת לפני העור ולכן נשל הנחש ניראה שקוף. הנחש נולד עם כמות קבועה של קשקשים וכמות זו לא משתנה רק גודל הקשקשים גדל ככל שהנחש מתבגר. קשקשים אלו עוזרים לשמור על הלחות בגופו של הנחש. לנחשים דם קר,הם מחוסרי גפיים וגופם ארוך, דק ובעל גמישות מרובה.
למידע נוסף על לכידת נחשים
לנחשים יש עמוד שידרה המונה כמאה עד ארבע מאות חוליות, צלעותיהם חופשיות והם חסרי עצם חזה, איבריו הפנימיים של הנחש מסודרים זה לאחר זה ולא זה לצד זה בגלל צורת גופם המוארכת, חלל הבטן של הנחש יכול להכיל כמות מזון גדולה. הלסת התחתונה של הנחשים מחולקת לשני חלקים המחוברים זה לזה בקדמתם בעזרת מיתר גמיש, מה שגורם להגדלת גמישות התנועה של שתי הלסתות. בעזרת יכולת זו מסוגל הנחש לפעור את פיו עד כפי 3 מגודל ראשו ומאפשר לו בליעת טרף הגדול משמעותית.
שיני הנחש מחוברות לעצמות של הלסתות, השיניים כפופות לאחור וחדות, בעזרתם דוחף הנחש את טרפו פנימה. זוג שיני הארס הנמצאות בחלקה הקידמי של הלסת העליונה של הנחש, שיניים אלו חדות וחללות ומאפשרות החדרת הארס דרכן. אצל משפחת הנחשים הצפעוניים שיניים אלו מחוברות אל החיך במפרק-נע ומוגנות על ידי קפל עור עדין אשר נקרא נרתיק השיניים. כשהנחש פותח את פיו, נשלפות השיניים קדימה וכך נחש יכול לנעוץ את שיניו בטרפו בלי לנשוך אותו. משום כך סימני-ההכשה של נחש ממשפחת הצפעוניים נראים כמו שתי דקירות קטנות.
נשל נחשים
תהליך השלת העור לוקח מספר ימים. בשלב הראשון העור הישן נפרד לאט לאט ממקומו אך נישאר שלם בכדי להגן על העור החדש הנמצא תחתיו ועדיין לא סיים את התפתחותו. כאשר העור החדש מוכן, הנחש מפריש חומר נוזלי בצבע כחלחל-אפרפר אל המרווח שבין העור החדש לישן. הנוזל מפריד בין השכבות ומאפשר לנחש לזחול מעורו בקלות. בשלב זה עורו הופך אפרפר ומאבד מהברק הטבעי שלו כשגם עיניו הופכות עכורות ומקשות על הנחש לראות, עקב כך הנחש יעדיף להתחבא ויעדיף להימנע מלאכול.
לאחר מספר ימים יתבהרו ה-״משקפיים” שעל עיניו ובשלב זה יחפש הנחש חפצים קשים ומחוספסים כגון אבנים או
ענפים להתחכך בהם עם ראשו על מנת לקלף את העור הישן ולגרום לו להתקלף לאחור תוך כדי זחילה, כך שהצד
הפנימי של העור המת נמצא כלפי חוץ. הנשל מתקלף בחתיכה אחת וניראה לאחר מכן כמו העתק שקוף וחלול של הנחש. לעיתים נתקלים הנחשים בבעיות בהשלת העור כתוצאה מתזונה לקויה או סביבה בעלת לחות לא מתאימה, כמו כן
טפילים ופצעים בעורו עלולים לגרום להשלה חלקית.
למידע נוסף על נחשים בישראל
