צב יבשה

צב יבשה

צב יבשה (Testudo) הינו סוג במשפחת הצבים היבשתיים הכוללים עשרה סוגים ומונה ארבעים מינים הכוללים את  הצב הענק המצוי באיי גלאפאגוס, צב היבשה הדרבני החי באיזורי
תגיות: זוחלים, צבים
מפרסם: יוגב
תאריך: 18 אוק' 2012

צב יבשה (Testudo) הינו סוג במשפחת הצבים היבשתיים הכוללים עשרה סוגים ומונה ארבעים מינים הכוללים את  הצב הענק המצוי באיי גלאפאגוס, צב היבשה הדרבני החי באיזורים מדבריים באפריקה, צב היבשה ועוד. גודלו של צב היבשה הנפוץ בישראל נע בין שבעה לשלושים וחמישה סנטימטרים ומשקלו עשוי להגיע לכשבעה קילוגרמים.

הוא נפוץ בצפון מערב אפריקה, בדרום-מזרח אירופה ובמערב אסיה אך אינו מצוי במצרים ובלוב. כמו כן, נפוץ בכל החבל הים-תיכוני ובישראל, בעיקר באזורים בעלי צמחייה ואבנים וגם בקרבת אזורים מיושבים. צב היבשה המצוי ניזון בעיקר מצמחים אך עשוי לאכול גם חלזונות ותולעים ואף פגרים. הצב הינו חיה מוגנת וחל איסור על הוצאתו מהטבע וגידולו כחיית מחמד.

מבנה הצב מאופיין בשריון קמור ועבה, צבעו חום או צהבהב. לרוב מגני הגב שחורים בשוליהם ובמרכזם מצוי תמיד כתם שחור. ראשו מכוסה מגני קרן וניתן להבחין בעור התוף בצידי ראשו. רגליו עבות ומגושמות והאצבעות מאוחות בעלות טפרים קהים. בקדמת הרגליים הקדמיות ערוכים טורים של קשקשים קרניים עבים, כאשר הוא מכנס את גופו לתוך השריון, מגינות ומסתירות רגליו הקדמיות את ראשו וכך הוא מתגונן מפני טורפיו הכוללים: עורבים, עורבנים, קיפודים וחתולים. צבים מבוגרים וגדולים יותר נטרפים על ידי עיט סלעים, העיט אוחז בצב  בעזרת טפריו ואז שומט את הצב על הגב היישר אל הסלעים מגובה רב על מנת לפצח את שריונו.

רביית צבי יבשה

בעונת החורף צב היבשה המצוי מתחפר בקרקע וישן שם חודשים אחדים. בסוף החורף מגיח הצב ממחילתו הישר אל תחילת עונת הרבייה וטקסי החיזור, הזכר עוקב אחרי הנקבה, כשאר מגיע אליה נוקש הזכר בעזרת שריון הגחון שלו על שריון הגב של הנקבה בקול גדול. מיד עם תום טקס החיזור מתבצעת ההפריה על ידי הצמדת פתחי המין של שני המינים, כאשר הזכר עולה על גבה של הנקבה.

לפני הטלת הביצים, חופרת הנקבה גומחה בקרקע בעזרת רגליה האחוריות ותוך כדי הפרשת נוזל מפתח המין אשר מרכך מעט את הקרקע ובכך מקל עליה את החפירה. לאחר שהשלימה את חפירת הגומחה מטילה הנקבה בין שלוש לחמש ביצים בעלות צורה מוארכת ובעלות קליפה קשה. מיד לאחר ההטלה מכסה הנקבה את הביצים בחור ומהדקת אותו עד אשר לא נשארים סימנים המעידים על הימצאות הביצים בקרקע. בשלב זה עוזבת הנקבה את המקום ואיננה דואגת עוד לצאצאיה. לאחר כשלושה חודשים בוקעים הצבים הקטנים מתוך הביצים וחופרים את דרכם החוצה.

צב יבשה מדברי

צב יבשה מדברי Testudo werneri)) המצוי בארץ ישראל  בחלקו המערבי של הנגב בלבד, הוא מין הנמצא בסכנת הכחדה כאשר אוכלוסיית הצב היבשה המדברי בעולם מוערכת בכשלושת אלפים פריטים  רובם חיים כיום בארץ ישראל. למרות הדמיון בין צב היבשה המצוי לצב היבשה המדברי, אפשר להבחין ביניהם בקלות על ידי כמה סימנים: צבי-היבשה המדבריים קטנים וגודלם לרוב הוא כשניים עשר עד שלושה עשר סנטימטרים, במרכז השריון שעל גבם לא קיימות נקודות שחורות, שולי השריון שעל גבם בולטים לאחור ומעט כלפי מעלה, שריון הגחון שלהם בהיר ועליו שני כתמים שחורים בצורת משולש.

רוב פעילותו של צב היבשה המדברי היא בחורף, באביב ובסתיו ואת חודשי הקיץ הוא מעביר בתרדמת תחת שיחים סבוכים ובמחילות בכרסמים. רוב פעילותו של צב-היבשה המדברי היא לחפש את מזונו המורכב מצמחים בלבד. לפני כניסתם לתרדמת הקיץ מטילות הנקבות את הביצים בתוך גומחה מכוסה בחול, אחד עד שלושה ביצים בכל פעם ועוזבת אותם. כל נקבה מטילה פעמיים עד שלושה פעמים בעונה. לאחר כשלושה חודשים בוקעים הצבים הצעירים ומתחילים את חייהם באופן עצמאי. לצב היבשה המדברי אין הרבה טורפים טבעיים מלבד הכוח האפור העשוי לטרוף אותם, אך מכיוון שהכוח פעיל בעיקר בחודשי הקיץ הסיכויים לכך נמוכים. למרות זאת, כלבים ושועלים עשויים אף הם לסכן את הצבים. תוחלת חייו הממוצעת של צב-היבשה המדברי החי בטבע מוערכת בלפחות עשרים שנה, אך תוחלת חייו המרבית של הצב אינה ידועה.

סינמה אנימלייף

איתן אוכל ענב

צב יבשה בארוחת צהריים אוכל לו ענב.