תוכי דררה (Rose-ringed Parakeet) מוכרים לכולנו בתור תוכים קטנים אשר כל נוצותיהם מכוסות בצבע ירוק וטבעת שחורה מקיפה את צווארם כאשר היא הולכת ונעשית דקה יותר לעבר העורף.
את תוכי הדררה (Psittacula krameri) ניתן למצוא בשטחים פתוחים עם עצים, יערות יבשים או בשולי יערות פתוחים. תוכים אלו נפוצים בעיקר באזורי פקיסטן, הודו ונפאל אך ניתן למצוא אותם גם באזורי סומליה, אתיופיה וסודן. במדינות אילו ניתן למצוא גם ריכוזים גדולים של תוכי דררה סמוך למטעי פירות וקפה.
בישראל ניתן למצוא אותם באזורים בעלי עצים רבים והם פזורים מהצפון ועד לדרום הארץ. בעבר, התפשטות תוכי הדררה נקשרה בתחומי ההתיישבות של האדם והדעה הרווחת הייתה כי השדות והמטעים אותם שותלים בני האדם מהווים מקורות מזון עבורם באזורים צחיחים בהם לא יכלו לשרוד וכך תרמו להגדלת התפוצה שלהם.
בישראל כיום מלבד תוכי דררה ניתן למצוא סוג דומה בשם ‘קוואקר’ אשר ההבדל הגס ביניהם זה צבע אפור הנמצא על החלק הקדמי של גופם.
תוכי הדררה ניזונים בעיקר מחלקי צמחים שונים כמו גרגרים ואגוזים קטנים ומפירות. לרוב תשיג הדררה את המזון הנדרש לה ולצאצאיה באופן עצמאי ללא עזרת גורמים חיצוניים. אך, לאחר תקופת ההזדווגות ניתן לראות להקות גדולות של תוכי דררות פושטים במעוף אדיר על שדות חמנייה או חיטה. בשבי תזונתם של מתבססת בעיקר על תערובת גרעינים, פירות וירקות.
גידול תוכי דררה
גידולם בבית אינה מצריכה שום הכנה מיוחדת וניתן להשתמש בכלוב רגיל ובציוד רגיל המיועד לציפורים. ניתן להבחין בין הזכרים לנקבות הודות לעובדה כי לנקבות אין פס שחור סביב הצוואר. חשוב לדעת כי תוכים מסוג זה חיים בשבי בין עשרים וחמש לשלושים שנים.
רביית תוכים דררה
רביית תוכים דררה אינה מצריכה תשומת לב מיוחדת מלבד העובדה כי יש לוודא כי תכי הדררה הם מעל לגיל שלוש.
שכן הם אומנם יגיעו לבגרות מינית לאחר שנה וחצי אך הליך ההזדווגות מתחיל רק כאשר הם מגיעים לגיל שלוש.
לאחר הליך ההזדווגות הנקבה תטיל בין שלוש לחמש ביצים ותדגור עליהם כעשרים ושלושה ימים עד לבקיעת האפרוחים.
חשוב מאד לשים לב ולהיזהר מהתוכים בזמן הרבייה ובסמוך לה שכן הדררה הופכת לאגרסיבית.